ההיסטוריה של התמר: מהפרהיסטוריה ועד המאה החמישית לפנה״ס

כמה קילומטרים מהמטע הדרומי של משק ליבה בנעמה, מעבר לנהר הירדן, נמצאו גלעיני תמרים בני כ־6,500 שנה. מכאן מתחיל מסע בעקבות הפרי, מן הבקעה הקדומה אל חוקי בבל, הכתב המצרי וסיפורי המקרא. ציר הזמן עוקב אחר ההיסטוריה של התמר מהפרהיסטוריה ועד המאה החמישית לפנה״ס, ומבחין בין ממצאים ארכאולוגיים, טקסטים עתיקים ופרשנות מאוחרת.

הסיפור מתחיל במשפחה בוטנית עתיקה מאוד, ממשיך בקשר שבין האדם לפרי, ומגיע אל מקומו של התמר בחיי החקלאות, המזון והתרבות של העולם הקדום.

התחנות המרכזיות בציר הזמן

התאריכים בקירוב. ההקדמה על משפחת הדקלים שייכת לזמן הגאולוגי; התחנות שאחריה עוסקות בתמר ובבני האדם.

1. הקרטיקון המאוחר, לפני עשרות מיליוני שנים
   מאובני משפחת הדקלים
   המשפחה הבוטנית התקיימה כבר בעידן הדינוזאורים
2. סביב 4500 לפנה״ס
   תולילאת אל־ע׳סול
   גלעיני תמרים ביישוב כלקוליתי בבקעת הירדן
3. המאה ה־18 לפנה״ס
   חוקי חמורבי בבבל
   כללים להאבקת מטעים ולחלוקת היבול
4. מן המאה ה־15 ועד המאה ה־6 לפנה״ס
   ממצאים ממצרים העתיקה
   תמרים כמזון, ענף דקל כסימן לשנה ואיחולי שנה טובה על חפצים
5. האלף השני לפנה״ס, תקופת הברונזה המאוחרת
   לוחות מאוגרית
   מונחים להבשלה, ללחות ולתכונות של תמרים
6. המאות העשירית והתשיעית לפנה״ס
   אתרי הפקת הנחושת בתמנע
   שרידי מזון וגלעינים המסייעים לתארך את הפעילות
7. התקופה הפרסית, ובכללה המאה החמישית לפנה״ס
   עזרא ונחמיה
   חג הסוכות והבאת עלי תמרים לבניית סוכות
8. המאה החמישית לפנה״ס
   הרודוטוס על בבל
   תמרים כחומר גלם למזון, ליין ולדבש

משפחת הדקלים התקיימה כבר בעידן הדינוזאורים

הרבה לפני המטעים והגדיד, עוד לפני שבני האדם החלו לעסוק בחקלאות, התקיימה בעולם משפחת הדקלים. מאובנים המזוהים עם המשפחה מוכרים מהקרטיקון המאוחר, לפני עשרות מיליוני שנים, בתקופה שבה חיו גם דינוזאורים. בין השרידים נמצאו עלים, גזעים, אבקה וחלקי פרי. מחקר על ההיסטוריה המאובנת של הדקלים

התמר משתייך אפוא למשפחה בעלת עבר אבולוציוני ארוך במיוחד. הדימוי של ״צמח מתקופת הדינוזאורים״ מתאים לעתיקותה של המשפחה; הוא אינו אומר שזן המג׳הול של היום התקיים אז, או שהתמר נותר ללא שינוי לאורך מיליוני שנים. ההיסטוריה של גידול התמר בידי האדם היא פרק מאוחר בהרבה בסיפור הזה.

תולילאת אל־ע׳סול וגלעיני התמרים הקדומים בבקעת הירדן

כדי לפגוש את התמר בסיפור האנושי המקומי, אפשר להתחיל בתולילאת אל־ע׳סול, אתר בירדן הסמוך לקצהו הצפון־מזרחי של ים המלח, במרחק של כמה קילומטרים בלבד מהמטע הדרומי של משק ליבה בנעמה, מעברו השני של נהר הירדן. היישוב התקיים במשך חלק ניכר מהתקופה הכלקוליתית, תקופה פרהיסטורית ששמה העברי הוא תקופת הנחושת. אתר החפירות של אוניברסיטת סידני

באתר נמצאו גלעיני תמרים המתוארכים לסביבות 4500 לפנה״ס. הממצא מציב את התמר בעולמם של תושבי הבקעה לפני כ־6,500 שנה. שאלת מעמדם של התמרים האלה עדיין דורשת זהירות: החוקרים דנו בהם כעדות אפשרית לגידול, אך מידות הגלעינים לבדן אינן מוכיחות שמדובר כבר בתמרים מבויתים. מחקר על ביות התמר

גם בלי לדעת בדיוק כיצד נוהלו העצים שמהם הגיע הפרי, הגלעינים יוצרים חיבור מוחשי בין חיי האנשים בבקעה הקדומה ובין הפרי שמגדלים בה היום.

חוקי חמורבי והאחריות להאבקת מטע התמרים

במאה ה־18 לפנה״ס, בבבל, גידול תמרים כבר מופיע בתוך מערכת של הסכמים וחובות. קובץ חוקי חמורבי, שנחרת בסביבות 1750 לפנה״ס, כולל הוראות הנוגעות לטיפול במטעים. מוזיאון הלובר: חוקי חמורבי

סעיף 64 מתאר מטע שנמסר למטפל לצורך האבקה, וקובע חלוקה של היבול: שני שלישים לבעל המטע ושליש למטפל. סעיף 65 עוסק במקרה שבו המטפל לא האביק את המטע והיבול פחת. במקרה כזה עליו לשלם לבעל המטע לפי אמת מידה המבוססת על היבול במטעים השכנים. מהדורת חוקי חמורבי במאגר CDLI

כבר לפני כ־3,800 שנה, הקשר שבין טיפול מקצועי ובין תנובת הפרי היה חשוב מספיק כדי לקבל ביטוי בחוק. עבור מי שעוסקים בגידול תמרים, קל לזהות כאן שאלה מוכרת מאוד: מי אחראי לעשות את העבודה הנכונה בזמן הנכון, ומה קורה ליבול כשהיא אינה נעשית.

מצרים העתיקה: פרי, הירוגליפים וברכה לשנה טובה

במצרים העתיקה התמר מופיע גם כמזון ממשי וגם בשפה ובסמלים. במילון המחקרי של השפה המצרית מתועדת המילה bnj.t במשמעות ״דקל תמר״. בקערה ממנחת יסוד בקבר סננמות בדיר אל־בחרי השתמרו תמרים ממשיים, המתוארכים לסביבות 1473 עד 1458 לפנה״ס. הפרי מעיד על שימוש בתמרים במצרים בתקופה הזאת, אך אינו מוכיח כשלעצמו היכן גודלו העצים. המילה במילון המצרי; קערת התמרים באוסף המטרופוליטן

איך הפך ענף דקל לסימן של שנה?

הירוגליפים הם סימני הכתב המצרי העתיק. אחד הסימנים הקשורים לדקל מציג את הציר המרכזי של כפת הדקל לאחר הסרת העלעלים, עם חריצים לאורכו. הוא שימש לציון שנה, ובאמנות המצרית הופיע גם בהקשרים של שנות חיים ושלטון ארוכות. בתבליט מן השנים 818 עד 779 לפנה״ס, המוצג כאן, נראית אלה עם שריד של ענף כזה בקצה הימני. זהו שימוש סמלי בחלק של הדקל, ולא אזכור של הפרי עצמו. תיאור התבליט במוזיאון

איחול לשנה טובה על בקבוק מצרי

בקבוק מן השנים 664 עד 525 לפנה״ס ממחיש כיצד הופיעו איחולי שנה טובה על חפצים. לפי תיאור המוזיאון, הכתובות שעל כתפי הבקבוק מבקשות מן האלים מונטו ואמון־רע להעניק שנה טובה לבעליו. הכתובת שבחזית מבקשת הגנה על הכוהן אמנחותפ, בן יופעא. ההבחנה חשובה: לא כל כתובת הנראית בתצלום היא ברכת השנה החדשה. תיאור הבקבוק והכתובות

האם התמרים היו נמוכים יותר בעת העתיקה?

ציור או תבליט מצרי אינם מדידה של גובה העץ. באמנות המצרית גודלם של דמויות וחפצים יכול לבטא את חשיבותם, ולא את היחס ביניהם במציאות. לכן עץ הנראה נמוך בציור אינו מוכיח שהתמרים הקדומים היו נמוכים יותר. כדי לבסס טענה כזאת דרושה עדות נוספת, מעבר לאופן שבו העץ צויר. על קנה מידה באמנות המצרית, עמ׳ 44

אוגרית ואוצר המילים של התמר

אוגרית הייתה עיר קדומה בחוף סוריה. אוגריתית, השפה השמית העתיקה שנקראה על שמה, נכתבה בכתב יתדות אלפביתי. בעיר נמצאו גם טקסטים בשפות אחרות. רשימות התמרים המובאות כאן כתובות בשומרית ונמצאו באוגרית; אין לייחס את מילותיהן לאוגריתית. הלוחות שייכים לאלף השני לפנה״ס. על אוגרית והשפה האוגריתית; פרטי הלוח

הרשימות מבחינות בין תמרים בשלים ולא בשלים, טריים ולחים, מתוקים ומרים. שלוש דוגמאות מתוך הביטויים השומריים שבלוחות ממחישות את תשומת הלב לפרי:

התעתיקים הם קטעים מתוך צירופים המתארים עצי תמר ופירותיהם, לפי המהדורה המחקרית של הלוחות. הלוח עם תיאורי המתיקות והמרירות; הלוח עם תיאורי ההבשלה והלחות

אלה רשימות מילים שנמצאו בעיר, ולכן הן מעידות על הידע שהועתק ונלמד בה. אין לראות בהן רשימת זנים שכולם בהכרח גודלו במטעי אוגרית. החיבור לימינו נמצא בתשומת הלב לפרי: מידת ההבשלה, הלחות והטעם זכו לשמות כבר בעולם העתיק.

התמר והאשל בספרות המסופוטמית

לצד החוקים ורשימות המילים, התמר זכה גם לתפקיד ספרותי. בקטע שומרי מתוך ״הוויכוח בין התמר לאשל״ שני העצים מתווכחים על מעמדם. האשל מתפאר בכך שעצו משמש לפסלי האלים, ומזכיר שפירות התמר מוגשים לפניהם. התמר משיב לטענותיו.

הוויכוח מעניק לעצים קול אנושי, ובאמצעותו מציג את ערכם של העץ ושל הפרי בעיני בני התקופה. הוויכוח בין התמר לאשל, אוניברסיטת אוקספורד

תמנע והתמרים של מפיקי הנחושת

בתמנע שבערבה התמר מופיע שוב כממצא מוחשי. במחנות הפקת הנחושת נמצאו שרידי מזון מן הצומח, ובהם תמרים, ענבים, תאנים וזיתים. במחקר של ממצאים מחפירות בנו רותנברג הציעו החוקרים שפירות מיובשים או משומרים שימשו את העובדים כמזון נוח לצריכה במהלך היום. מחקר שרידי הצומח מתמנע

בחפירות המחודשות ב״גבעת העבדים״ שימשו גלעיני תמרים גם לתיארוך בפחמן 14. התוצאות הצביעו על עיקר הפעילות באתר במאה העשירית לפנה״ס. באתרים אחרים בבקעת תמנע נמשכה הפעילות גם במאה התשיעית. האם אלה היו מכרות הנחושת של המלך שלמה? התיארוך למאה העשירית לפנה״ס, התקופה המיוחסת למלכותו, מעניק לשאלה הזאת בסיס כרונולוגי, אך אינו מוכיח שהמכרות היו בשליטתו. אוניברסיטת תל אביב: החפירות המחודשות בתמנע

כך הגלעין מספר שני סיפורים: על הפרי שהיה חלק ממזונם של האנשים, ועל הזמן שבו חיו ועבדו. פיסת מזון קטנה מסייעת לשחזר את עולמה של תעשיית נחושת קדומה.

התמר במקרא ובמסורת שבעת המינים

במקרא התמר מוכר כעץ, כדימוי וכחלק ממצוות החגים. ההתייחסות המפורשת לפריו כמזון מצומצמת יותר, ולכן אין להסיק את היקף גידולו רק ממספר האזכורים. מכון התורה והארץ: תמר

אחד הדימויים המוכרים מופיע בתהילים:

״צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח״

תהילים צב, יג

בהמשך המזמור נאמר ״עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה״. העץ המניב מעניק כאן שפה של צמיחה וחיוניות לתיאור האדם. תהילים צב

בפסוק המונה את שבעת המינים בספר דברים נאמר:

״אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ״

דברים ח, ח

התמר אינו נקרא כאן בשמו. במסורת חז״ל מזוהה הדבש שבפסוק עם דבש תמרים, ובספרי דברים נאמר במפורש: ״ודבש זה דבש תמרים״. כך נכלל התמר במסורת שבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ. זהו פירוש חז״לי מאוחר לפסוק, ולא אזכור מפורש של המילה ״תמר״ בנוסחו. דברים ח ספרי דברים רצז

כפות התמרים בחג הסוכות

הקשר בין התמר לחג הסוכות מופיע בספר ויקרא:

״וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים״

מתוך ויקרא כג, מ

באותו פרק מוסברת הישיבה בסוכות באמצעות הזיכרון של יציאת מצרים: ״כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״. התורה קושרת אפוא את החג לזיכרון המסע במדבר; הפסוק אינו תיאור של חגיגה מסוימת שהתקיימה בזמן המסע. ויקרא כג

בספר עזרא, בתיאור ימי שיבת ציון, כבר מסופר על קיום החג: ״וַיַּעֲשׂוּ אֶת חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב״. עזרא ג

עלי התמרים בירושלים של ימי נחמיה

בסיפור המתאר את ימי עזרא ונחמיה בתקופה הפרסית, במאה החמישית לפנה״ס, מקבלים עלי התמרים מקום בתמונה עירונית של חג הסוכות. בנחמיה ח, טו נקרא הציבור להביא עלי זית, עלי עץ שמן, עלי הדס, עלי תמרים ועלי עץ עבות, ״לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב״.

בהמשך מתואר כיצד נבנו הסוכות על גגות הבתים, בחצרות וברחובות. כאן מדובר במפורש בהבאת עלים לבניית הסוכות, בעוד שבוויקרא מופיעות ״כפות תמרים״ במסגרת הציווי על לקיחת הצמחים. נחמיה ח

התיאור מזכיר שמקומו של התמר בתרבות הקדומה כלל גם את עליו ואת נוכחותו בחיי הקהילה ובחגים.

הרודוטוס ותוצרי התמר בבבל

במאה החמישית לפנה״ס כתב ההיסטוריון היווני הרודוטוס על בבל ועל תנובתה החקלאית. בספר הראשון של חיבורו, בסעיף 193, הוא מתאר דקלים הגדלים במישור ומספר שפירותיהם משמשים להכנת מזון, יין ודבש. הרודוטוס, ספר א, סעיף 193

זהו תיאור עתיק של פרי שממנו מכינים מגוון מוצרים. לצד העדויות על אכילת תמרים ועל הטיפול במטע, מופיע כאן גם עולם של עיבוד הפרי. האזכור של דבש העשוי מתמרים מעניק הקשר נוסף למסורת המוכרת, בלי לקבוע שכל שימוש במילה ״דבש״ במקורות אחרים מתייחס לאותו מוצר.

שאלות ותשובות על ההיסטוריה של התמר

ממתי מוכרים תמרים בבקעת הירדן?

בתולילאת אל־ע׳סול שבדרום בקעת הירדן נמצאו גלעיני תמרים המתוארכים לסביבות 4500 לפנה״ס, לפני כ־6,500 שנה. הם מעידים על נוכחות הפרי באתר, אך אינם מוכיחים כשלעצמם שהתמר כבר היה מבוית. למחקר

מה נאמר על תמרים בחוקי חמורבי?

סעיפים 64 ו־65 עוסקים בטיפול במטע ובהאבקתו. הם קובעים חלוקה של היבול בין בעל המטע למטפל, ותשלום לבעלים כאשר אי־האבקה הביאה לירידה ביבול. לנוסח החוקים

איך התמר קשור לשבעת המינים?

בספר דברים ח, ח מופיעה המילה ״דבש״, ולא ״תמר״. במסורת חז״ל המאוחרת הדבש שבפסוק מזוהה עם דבש תמרים, וכך התמר נכלל בשבעת המינים. לפסוק · לספרי דברים

התמר כחלק מחיי האדם בעולם הקדום

עד המאה החמישית לפנה״ס כבר אפשר לפגוש את התמר במקומות שונים מאוד: בין שרידי יישוב בבקעת הירדן, בחוקי בבל, ברשימות הסופרים באוגרית, במחנות הנחושת בתמנע ובתיאורי חג ומזון.

כל אחד מהמקורות מוסיף פרט אחר. הגלעינים מעידים על נוכחות הפרי, החוקים מלמדים על האחריות לטיפול בו, והטקסטים מגלים את מקומו בתרבות. עבור מגדלי התמרים בבקעת הירדן של היום, העדויות האלה מעניקות עומק היסטורי לעבודה המוכרת במטע ולעץ שנשאר חלק מנוף האזור.

להמשך הסדרה: ההיסטוריה של התמר מהיוונים ועד הביזנטים.

מהסיפור הקדום אל המשק כיום

הסיפור הקדום ממשיך במטעי התמרים של בקעת הירדן. להיכרות עם עולם התמר במשק ליבה, אפשר לתאם ביקור קבוצתי במרכז המבקרים.

להכיר את עולם התמר במשק ליבה

הצצה נוספת לעבודת המטע כיום נמצאת במאמר על שימוש בנתוני לוויין לניטור מטעי התמרים. את מוצרי המשק אפשר למצוא בחנות התמרים.

מקורות לקריאה ולהעמקה

פתיחת רשימת המקורות

• מחקר על ההיסטוריה המאובנת של הדקלים
• אתר החפירות של אוניברסיטת סידני
• מחקר על ביות התמר
• מוזיאון הלובר: חוקי חמורבי
• מהדורת חוקי חמורבי במאגר CDLI
• המילה במילון המצרי
• קערת התמרים באוסף המטרופוליטן
• תיאור התבליט במוזיאון
• תיאור הבקבוק והכתובות
• על קנה מידה באמנות המצרית, עמ׳ 44
• על אוגרית והשפה האוגריתית
• פרטי הלוח
• הלוח עם תיאורי המתיקות והמרירות
• הלוח עם תיאורי ההבשלה והלחות
• הוויכוח בין התמר לאשל, אוניברסיטת אוקספורד
• מחקר שרידי הצומח מתמנע
• אוניברסיטת תל אביב: החפירות המחודשות בתמנע
• מכון התורה והארץ: תמר
• תהילים צב
• דברים ח
• ספרי דברים רצז
• ויקרא כג
• עזרא ג
• נחמיה ח
• הרודוטוס, ספר א, סעיף 193